הכרעת דין בתיק ת"פ 14699-03-11

1. עובדות כתב האישום

נגד הנאשמים, חליל אבו טיר (להלן: " חליל" או " נאשם 1"), עלאא אבו טיר (להלן: " עלאא" או " נאשם 2"), עומר אבו טיר (להלן: " עומר" או " נאשם 3"), עאמר אבו טיר (להלן: " עאמר" או " נאשם 4"), חרבי אבו טיר (להלן: " חרבי" או " נאשם 5") וגמאל אבו טיר (להלן: " גמאל" או " נאשם 6"), הוגש כתב אישום, המייחס להם עבירות חטיפה, תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, תקיפה בצוותא כדי לבצע פשע, כליאת שווא וגניבה.

על פי כתב האישום, בתאריך 26.05.09, על רקע כעסם של דודיה (הנאשמים 1 ו 5), בני דודיה (הנאשמים 2,3,4) ואביה (הנאשם 6) של המתלוננת (להלן: " נילי" או " המתלוננת"), על התנהגותה ואופי לבושה, עקבו הנאשמים 1-4, אחר המתלוננת ואחר ראמז (להלן: " ראמז" או " המתלונן") והיכו על רכב המתלונן ועל ראשו במוט ברזל. בהמשך, הוציא נאשם 1 את המתלוננת מרכבו של המתלונן בכוח ותוך משיכה בשערותיה, החל להכותה יחד עם נאשם 3 ולאיים עליה, כי אם לא תעלה לרכבם, הם יכו אותה במוט ברזל בראשה.

נאשמים 1 ו 3 העלו את המתלוננת לרכבם בכוח והיא נלקחה ברכב שהיה נהוג על ידי הנאשם 2 לבית המשפחה שבאום טובא. במהלך הנסיעה, כיסה הנאשם 3 את פיה של המתלוננת בידו, על מנת שלא תצעק. בד בבד דחפו שניים מהנאשמים את המתלונן לרכבם בצעקות והביאוהו לבית המשפחה שבאום טובא, שם נכלא המתלונן בחדר במשך שעתיים והוכה בידו, על ידי אדם שזהותו אינה ידועה למאשימה.

בבית הצטרפו הנאשמים 5 ו 6 ויחד היכו הנאשמים את המתלוננת בצוותא במכות, בעיטות וסטירות. בין היתר, תקף הנאשם 1 את המתלוננת באלה, תפס אותה בשערותיה ודחפה על חלון המטבח, אשר נשבר כתוצאה מכך. בין היתר, לקח הנאשם 3 מהמתלוננת תיק שהכיל מכשירי טלפון סלולרי, ארנק מסמכים ובו כסף וכן ציוד אישי נוסף במטרה לשלול ממנה רכוש זה שלילת קבע, וזאת כדי להגביל צעדיה מלהזעיק את המשטרה או לברוח בכוחות עצמה. במהלך האמור, ניסתה המתלוננת לברוח מהבית דרך דלת אחורית, אך הנאשמים 2,3,4 מנעו זאת ממנה, תפסו אותה בכוח ולא אפשרו לה לצאת מהדלת. כתוצאה מהאמור נגרמו למתלוננת חבלה בעינה הימנית, שריטות בישבנה וחבלה במותנה השמאלית. במעשיהם אלה תקפו נאשמים 1-4 את המתלוננים בצוותא כדי לבצע פשע, כפו אותם בכוח ובאיומים ללכת מן המקום שנמצאו בו. הנאשמים כולם תקפו את המתלוננת בצוותא, תוך גרימת חבלה של ממש. נאשם 3 אף נטל מהמתלוננת רכוש בכוונה לשלול אותו שלילת קבע.

העבירות המיוחסות לנאשמים:

נאשמים 1-4:

חטיפה - עבירה לפי סעיף 369 לחוק העונשין, התשל"ז -1977. (להלן: " חוק העונשין").

תקיפה בצוותא כדי לבצע פשע - עבירה לפי סעיף 381(א)(1) לחוק העונשין.

כל הנאשמים:

תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 380 בצירוף סעיף 382(א) לחוק העונשין.

כליאת שווא - עבירה לפי סעיף 377 לחוק העונשין.

נאשם 3: גניבה - עבירה לפי סעיף 484 לחוק העונשין.

2. המענה לאישום

במענה לאישום, כפרו הנאשמים בעובדות כתב האישום ובשימוש בכוח ובאלימות בשלב כלשהו של האירועים נשוא כתב האישום. כמו כן, כפרו הנאשמים ברקע הנטען לאירועים נשוא כתב האישום ובטענה, כי המתלוננת עוררה את כעסם באופן התנהגותה ולבושה וטענו, כי העירו לה וביקשו אותה לתקן את דרכיה.

הנאשמים כפרו בטענה, כי עקבו אחר המתלוננת וטענו, כי מצאו אותה לאחר חיפוש. הנאשמים כפרו בטענה, כי השתמשו בכוח ובאיומים כדי לגרום למתלוננת להיכנס לרכבם וטענו, כי יצאו לקראתה וביקשו ממנה שתתלווה אליהם ואכן התלוותה, ללא שימוש בכוח וללא שימוש במוט ברזל וכי לא סתמו את פיה ולא נגעו בה.

כך גם לגבי המתלונן, ב"כ הנאשמים לא כפר בטענה, כי גם המתלונן הוכנס לאחד מכלי הרכב , אך כפר בטענה, כי השתמשו כנגד המתלונן בכוח.

בנוסף הכחיש, כי משהגיעו לבית המשפחה, הוכנס המתלונן לחדר וננעל בכוח או הוכה וטען, כי לא השתמשו כלפיו בכוח או באלימות וכי: "הוא לא הוכנס לחדר, הוא היה בחצר, הוא התבקש לעלות לרכב, שמו אותו בחצר כי ידע שעשה משהו לא נכון. הוא היה בחצר מרצונו, כי ידע שעשה דברים שלא מקובלים באוכלוסיה הערבית והנאשמים עצמם התקשרו למשפחתו מכובדי הכפר (כך במקור, עמ' 5 שורה 10, א.כ. ) ואמרו לו שלא יתקרב לבתם מכיוון שהיא חולת נפש".